החלטה בתיק עמ"ת 47967-07-12

בפניי ערר כל החלטת בימ"ש השלום בנתניה בתיק מ"ת 27145-03-12 שדחה באופן חלקי את בקשתו של העורר לצאת מחלופת המעצר בה הוא מצוי ולקחת חלק בתפילות בבית הכנסת הקרוב למקום מגוריו.

כנגד העורר הוגש ביום 15.3.12 כתב אישום המייחס לו בשני אישומים עבירות של פגיעה בפרטיות, מעשה מגונה והטרדה מינית והתנכלות.

בעברו של העורר הרשעה קודמת משנת 2004 בעבירה של הטרדה מינית ומעשה מגונה בפומבי.

העורר שוחרר למעצר בית לאחר שהתקבל בעניינו תסקיר מעצר ובחלוף פחות מחודשיים הגיש את הבקשה דנא להקלה בתנאי השחרור.

ביהמ"ש קמא ביקש לקבל בעניין תסקיר מעצר. מתסקיר שהונח בפני ביהמ"ש עולה כי ב-28.5 החל העורר להשתתף בקבוצת עצורי בית לנאשמים בעבירות מין. העורר נוטל חלק בקביעות בקבוצה אך מתקשה לבחון את התנהלותו על רק של שתיית אלכוהול לא מבוקרת וקושי ביצירת קשרים.

העורר מתקשה לתפוס את עצמו כזקוק לטיפול קבוצתי בתחום המיני ומבטא עמדה מצמצמת ולא מאשרת בדיקה מעמיקה ועבודה טיפולית מראשית.

בנסיבות אלה התקשה שירות המבחן להעמיק את האבחון באשר לבעייתיות הקיימת בתחום המיני ואף למידת הפחתת הסיכון עד כה.

בחוסר הלימה למתואר לעיל, המליץ שירות המבחן להקל את תנאי השחרור ולאשר לעורר לצאת לתפילות בליווי המפקח.

בימ"ש קמא סבר לאור האמור בתסקיר שירות המבחן, שאין בו כדי להצביע על הפחתה בסיכון, כי אין מקום להקלות נוספות. יחד עם זאת, לאור המלצת תסקיר שירות המבחן אישר לעורר לצאת לתפילת שחרית בלבד.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

ב"כ העורר טוען כי טעה בימ"ש קמא כאשר קבע כי עד שלא יוכח כי ישנה הפחתה בסיכון בפועל, לא ייעתר להקלות נוספות בתנאי השחרור בהם שוהה העורר. בימ"ש קמא סטה מההלכה הפסוקה וקבע כי עד שהערר לא יודה ויקח אחריות לא יקל בתנאיו ויחד עם זאת מצא להקל בתנאי שחרור ולאפשר לו לצאת לתפילת שחרית כאשר אין כל הבדל בין תפילת שחרית לתפילות הנוספות במהלך היום.

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה נוספת בתנאי השחרור ומפנה לעברו של העורר ולתסקירי שירות המבחן המצביעים על המסוכנות שלא פחתה במאומה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

המלצת שירות המבחן היא בגדר המלצה בלבד והחלטה נצורה לביהמ"ש המשפט.

ביהמ"ש קמא התחשב בכך שלעת הזאת לא פחתה המסוכנות הנשקפת מהעורר על אף שהוא נוטל חלק בקבוצה טיפולית ייעודית ולכן אין מקום בשלב זה להורות על שינוי בתנאי השחרור.

יחד עם זאת ראה להקל במידת מה בתנאי השחרור בהן האפשרות כי העורר יפגוש בנשים באופן אקראי קטנה ובנסיבות אלה אין מקום להתערב ולאשר יציאה גם בשעות נוספות.

לאור האמור, אני דוחה את הערר.

(הדיון הסתיים בשעה 12:05)

<#3#>